1. הקדמה
2. חפירות תת-קרקעיות בירושלים: משנת 1865 ועד היום
3. חפירת מנהרות לאחר מלחמת ששת הימים
4. חפירת מנהרות בחסות ארכיאולוגית מדעית
5. מתחמים תת-קרקעיים קדומים
6. חפירת מנהרות - אמצעי ליצירת נרטיב
7. סיכום ומסקנות

1. הקדמה

בעת האחרונה שוב עלו לכותרות המנהרות הנחפרות והנחשפות באגן ההיסטורי של ירושלים, ובעיקר בעיר העתיקה ובכפר הפלסטיני הסמוך אליה סילוואן. נדמה שבארבע השנים האחרונות, משנת 2007 ועד היום, מרכזת רשות העתיקות את עיקר מאמציה באגן ההיסטורי בהכשרה של מערכת מחילות, מנהרות וחללים תת-קרקעיים. באצטלה של חפירות מחקר, עוסקת רשות העתיקות בהנחת תשתית לתיירות אידיאולוגית, המלווה באינטרסים פוליטיים.

אף שלכאורה מדובר בפעילות ארכיאולוגית מדעית, אין רשות העתיקות מספקת מידע זמין בדבר מיקום החפירות, היקפן ומטרתן. רוב המידע מגיע בדיעבד, באמצעות הודעות לעיתונות, ולא במהלך החפירה, כפי שאפשר לצפות מגוף ציבורי הפועל בעיבורה של עיר. מיותר לציין, שהסתרת המידע מגביר את החשש לאי-סדרים, לפגיעה בעתיקות ולקידום מטרות נסתרות באמצעות החפירות.

מסמך זה נועד להציג תמונת מצב מעודכנת בדבר החפירות התת-קרקעיות באגן ההיסטורי. על פי הערכתנו, נחפרים שטחים נוספים על אלה המתוארים כאן, אלא שאין בידינו מידע מהימן אודותם. אנו מקווים שרשות העתיקות תשלים את החסר, ותפרסם את כל המידע הנחוץ על החפירות באגן ההיסטורי של ירושלים הקדומה. להבנתנו, הפרסום חיוני כדי לשקם את אמון הציבור, ובכלל זה הציבור הפלסטיני והקהילה הבינלאומית, בפעילות הארכיאולוגית הנעשית בירושלים.

2. חפירות תת-קרקעיות בירושלים: משנת 1865 ועד היום

העיסוק האינטנסיבי במחילות, נקבות ומנהרות, עתיקות ומודרניות, מחזיר את הגלגל אחורה כ-150 שנה. ראשוני חוקרי ירושלים האירופיים, בסיוע פועלים מירושלים וסביבתה, חפרו אז בבטן אדמת עיר הקודש כדי לעמוד על הטופוגרפיה הקדומה ועל תוואי המבנים הסמוכים להר הבית.

הראשון והחשוב בין חופרי ירושלים התת-קרקעית היה הבריטי צ'רלס וורן. כדי לחמוק מעיניהם הבולשות של השלטונות העות'מאניים, חפר וורן פירים אנכיים במרחק מה מחומות הר הבית, ומשם המשיך לחפור ב'גלריות'  מחילות אופקיות שנחפרו לאורך הקירות הקדומים. וורן חפר בצמוד לכותל המערבי, מאזור 'קשת רובינסון' לכיוון 'שער ברקלי' (אחד משערי הר הבית/חרם אל-שריף) ואף צפונה משם, בנקודות הכלולות היום במערכת 'מנהרות הכותל'. הוא חשף שער קדום המיוחס למתחם המקדש של הורדוס (המאה הראשונה לפני הספירה), אשר הוביל להר הבית עצמו ¹. פרויקט החפירות של וורן התבסס גם על מפה משנת 1862 המתעדת את בורות המים ואת מערכות המים בהר הבית/חרם אל-שריף.

חפירות משלחת צ' וורן מול הכותל המערבי. בציור ניתן להבחין בקשת 'רובינסון'

נוסף לחפירות סביב הר הבית/חרם אל-שריף, חפרו וורן וצוותו בכפר סילוואן הסמוך, וחשפו חלקים חשובים ממערכת מים המיוחסת לירושלים המקראית. כמו בתחומי העיר העתיקה, נערכו החפירות בבטן האדמה, הרחק מעיני השלטונות. בין השאר נחשפו שם פירים, נִקבות ותעלות טבעיים וחצובים.

כל עוד שלטו העות'מאנים בירושלים, נמשכו החפירות במתכונת הפיר וה'גלריה'. בשנים 1894– 1897 חפרו הארכיאולוגים פ"ג בליס וא' דיקי מערכת נרחבת של מחילות ומנהרות באזור הר ציון ובריכת השילוח/ברכת אל-חמרה. בשנים 1909 -1911 המשיכה משלחת בראשות מ' פארקר את חקר מפעלי המים הקדומים בירושלים, ומטרתה הייתה להגיע מאזור מעיין הגיחון בסילוואן אל לִבו של הר הבית, שם קיוו לגלות את אוצרות בית המקדש. פארקר וצוותו חקרו את נִקבת השילוח ואת פיר וורן וחפרו מחילות אופקיות חדשות², אך נאלצו לנטוש את החפירה לאחר שנחשף ניסיונם לשחד את פקידי הווקף ולחפור תחת להר הבית עצמו.

סדרת החפירות הללו, שנעשתה כאמור במחשכים ובהטעיה מכוונת של השלטונות, קיבעה, אפוא, שני נרטיבים מרכזיים ביחס לארכיאולוגיה של עיר הקודש: הראשון, הנרטיב המערבי-מדעי, זיהה מתחת לפני הקרקע את ירושלים האמִתית, וראה בתושבי העיר בהווה שריד מנוון של העבר, שקוע בחשכת הבורות ומסתיר את משמעותה וייעודה של העיר; הנרטיב השני, האסלאמי-פלסטיני, ראה בארכיאולוגיה שלוחה של האימפריאליזם המערבי, שכל מטרתה היא ערעור הנוכחות האסלאמית באל-קודס ובחרם אל-שריף.

חוקרי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 נחשבים אמנם לאבות הארכיאולוגיה של ירושלים, אולם מדע הארכיאולוגיה התפתח מאוד, ובמהרה נזנחה שיטת המחילות, ומטרתה הראשונה של כל חפירה מדעית היתה חשיפת רצף שכבות העבר מלמעלה למטה, בהתאם לריבודן. בתקופת השלטון הבריטי והירדני 'יצאה לחופשי' הארכיאולוגיה של ירושלים, החפירות נערכו לאור יום והשכבות הקדומות קולפו במסודר מפני השטח לעומק האדמה. למרות זאת, לא נעלמו החפירות במחתרת, למצוא ואנו מגלים את יורשי חופרי המאה ה-19 בעיר העתיקה בזמנים אחרים ובהקשרים חדשים.

קשת ווילסון, היום משמש כבית כנסת, בצמוד לרחבת הכותל

3. חפירת מנהרות לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת ששת הימים החלה פעילות ארכיאולוגית אינטנסיבית בעיר העתיקה ובסביבותיה. בין השאר, חוקרים בכירים מהאוניברסיטה העברית בירושלים חפרו בה חפירות רחבות-היקף: נחמן אביגד ברובע היהודי, בנימין מזר ממערב ומדרום להר הבית (בעופל, מספר 5 במפה), ויגאל שילה בגבעת ירושלים הקדומה (עיר דוד). החפירות התנהלו לרוב על פי שיטות מודרניות ומקובלות, ומערכות תת-קרקעיות נבדקו מלמעלה למטה תוך חשיפת נקודות הגישה אליהן וקשריהן למבנים שמעליהן.

אולם לצד מפעלים אלה, נערכו גם חפירות לא-מדעיות: בשנת 1969 החלה ביזמת משרד הדתות חפירה של מנהרה לאורך הכותל המערבי, מתחת לשטח הבנוי והמאוכלס של הרובע המוסלמי הנושק להר הבית/חרם אל-שריף. חפירה זו נמשכה עד לראשית שנות ה-90, ובין השאר חשפה מחדש את שער וורן, השער המוביל להר הבית מתחת למפלס הישוב היום (מספר 2 במפה). אף כי נעשתה בחסות משרד ממשלתי, נחשבה חפירה זו במשך שנים חוקית למפעל מחתרתי, משום שאגף העתיקות (הגוף שקדם לרשות העתיקות) לא העניק לה רישיון ואין כל תיעוד של ממצאי החפירה.

בשלב הראשון של הכשרת המנהרה למבקרים לא נפער פתח יציאה, והמבקרים נכנסו ויצאו דרך פתח אחד, סמוך לרחבת הכותל. בשנת 1993 הסתיימו העבודות להארכת מנהרת הכותל עד ל'ויה דולורוזה' שברובע המוסלמי, אולם פריצת פתח היציאה נדחתה עד לשנת 1996. הימים היו ימי ראשית שלטונו של בנימין נתניהו, פחות משנה אחרי רצח רבין, בשיא המאבק מול הרשות הפלסטינית על השליטה הפוליטית במזרח ירושלים. בניצוחו של ראש העיר אהוד אולמרט, הוחלט לפתוח את הפתח הצפוני של המנהרה ב'ויה דולורוזה'. פתיחת המנהרה - 'סלע קיומנו'- גררה הפגנות אלימות וקרבות ירי בין ישראלים ופלסטינים ברחבי הגדה, בהם נהרגו עשרות ונפצעו מאות ³. עם שוך הקרבות, החלה הקרן למורשת הכותל להשתמש ביציאה הצפונית של המנהרה כדי לאפשר את הגדלת מספר המבקרים במנהרת הכותל. כך הרחיבה הקרן למורשת הכותל את השטח שבאחריותה עד ללב הרובע המוסלמי.

תוכנית הר הבית והשערים על פי מחקרי הקרן הבריטית לחקר פלסטינה

4. חפירת מנהרות בחסות ארכיאולוגית מדעית

מאמצע שנות התשעים הפכה רשות העתיקות להיות הגוף המרכזי וכמעט-בלעדי שעורך חפירות בעיר העתיקה ובאגן ההיסטורי. הרשות אחראית על החפירות מבריכת השילוח במורדות סילוואן ועד לשער הפרחים בחומה הצפונית של העיר העתיקה. עיקר החפירות נעשות ביזמת גופים חיצוניים לרשות (ממשלתיים ולא-ממשלתיים), אם בתור חפירות הצלה ואם בתור חפירות פיתוח לצורכי תיירות או בנייה.

אשר לפעילות החפירה התת-קרקעית, זו החלה בממדים מצומצמים באזור עין אום א-דרג'/מעיין הגיחון (ראו פירוט בהמשך) לבקשת מתנחלי עמותת אלע"ד ורשות הגנים. אולם בשנת 2004 חל מפנה, שכן במורדות הדרומיים של אתר עיר דוד ושכונת וואדי חילווה בסילוואן נתגלו בריכה קדומה ושרידי רחוב רומי העולה ממנה לכיוון הר הבית ⁴. בה בעת, החלו במעלה הגיא חפירות נרחבות תחת לבית הכנסת אוהל יצחק (מספר 3 במפה), סמוך לרחבת הכותל. ליודעי דבר היה ברור כי שני המפעלים הללו, המרוחקים זה מזה והמופרדים לכאורה על ידי חומות העיר העתיקה ובתי שכונת ואדי חילווה בסילוואן, קשורים למעשה באמצעות הרחובות ותעלות הניקוז שנחשפו מתחת לפני הקרקע עוד בימי בליס ודיקי (מספר 7 במפה). דומה שכבר אז נולד הרעיון לחבור אל הממצאים הישנים הללו, הן מבחינה פיזית -- על ידי חשיפה מחדש של המחילות הישנות -- והן מבחינה רעיונית -- על ידי שיקום שיטת החפירה במחילות שנזנחה זה מכבר. משנת 2004 חברה רשות העתיקות אל הגופים האידיאולוגים המפתחים את אזור הכותל ואזור עיר דוד והחלה להגשים את תכניתם לחבר את עיר דוד אל רחבת הכותל במערכת תת-קרקעית אחת. המערכת כוללת מחילות חפורות, תעלות ניקוז עתיקות, וחללים גדולים שפונו מתכולתם. בשנים 2005 -2008 החלה רשות העתיקות לחפור מנהרות הן בסילוואן ⁵ והן באזור הכותל – שם נחפרה מנהרה המחברת את בית הכנסת אוהל יצחק למנהרות הכותל.

בחלק הדרומי של סילוואן נחשפו בחפירה צידית, בתוך מנהרה, חלקי הרחוב שתועד עוד במאה ה-19 בידי בליס ודיקי ⁶. בהמשך, במפלס גבוה מהרחוב ובחדירה מלמעלה למחילות של בליס ודיקי, נחשפה תעלת ניקוז מקורה שגובהה עולה על זה של אדם ממוצע והיא בנויה מאבן. תעלת הניקוז נבנתה כנראה מתחת להמשך אותו רחוב מדורג המתוארך לימי הבית השני (התקופה הרומית). התעלה עוברת תחת רחוב וואדי חילווה לכל אורכו ותחת הבתים הסמוכים לו, ממשיכה דרך שטח חפירות הכותל (אזור מרכז דוידסון) בעיר העתיקה ומגיעה עד לרחבת הכותל המערבי (מספר 4 במפה). יש לציין כי את החפירות בסילוואן מממנת עמותת אלע"ד, והן מבוצעות על ידי רשות העתיקות כחלק מהפיתוח התיירותי של הגן הלאומי עיר דוד.

מאז שנת 2007 נערכות חפירות ארכיאולוגיות בתוך מנהרות הכותל וחפירות נוספות בחללים המשתרעים בין רחוב הגיא (גבול מערבי) ומנהרות הכותל (גבול מזרחי), מתחת לבתי תושבי הרובע המוסלמי. שטח החפירות נאמד במאות מטרים רבועים והעבודה כרוכה בפריצת פתחים בקירות קדומים ובפינוי כמויות גדולות של עפר, שרק חלקו מתועד באופן שיטתי. גם חפירות אלה הן חזרה לשטחי החפירה של חוקרים קודמים כדוגמת וורן, המילטון ואחרים ⁷. בחפירות נחשפו שרידים כמעט מכל תקופה חשובה בתולדות העיר: חמאם גדול מהתקופה הממלוכית (חמאם אל-עין), שרידים מתקופת אליה קפיטולינה (שמה של ירושלים בתקופה הרומית המאוחרת), שרידים מהתקופה הרומית הקדומה ועוד.

5. מתחמים תת-קרקעיים קדומים

בשטח העיר העתיקה והכפר סילוואן ישנם מספר מתחמים תת-קרקעיים קדומים, בני מאות או אלפי שנים, שנחשפו במהלך המאה ה-19 וה-20. המתחמים המוכרים ביותר הם מערת צדקיהו בעיר העתיקה ונִקבת השילוח ופיר וורן בכפר סילוואן. חללים אלה הם חלק חשוב בירושלים תחתית.

I. מערת צדקיהו (מספר 1 במפה)

מערת צדקיהו ממוקמת מתחת לבתים הצפוניים של הרובע המוסלמי. הכניסה אליה נמצאת מחוץ לחומות, בין שער שכם לשער הפרחים. האתר הוכשר לתיירות לפני עשרות שנים ואחראית עליו החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י). הקרן למורשת הכותל מחפשת מממן לפיתוח האתר.

מערת צדקיהו שימשה מחצבת אבני בנייה במשך מאות ואף אלפי שנים. העדויות הראשונות לשימוש במחצבה מתוארכות למאה ה-2 לפני הספירה, ונראה כי היא הייתה בשימוש עד למאה ה-15 לספירה. זוהי אחת המערות המלאכותיות המרהיבות המצויות היום בירושלים, וכאמור השתמשו בה שליטים שונים, בתקופות שונות, למטרות מגוונות.

II. מעיין הגיחון 'פיר וורן' ונִקבת השילוח

בגבעת ירושלים הקדומה ('עיר דוד') מצויות שתי מערכות תת-קרקעיות קדומות וייחודיות. המערכת המוכרת ביותר היא הקרויה נִקבת השילוח. הנִקבה חצובה בסלע לאורך של יותר מ-500 מטר ומוליכה מים ממעיין הגיחון/עין אום א-דרג' (מספר 8 במפה), המצוי בערוץ נחל קִדרון בין שני חלקי הכפר סילוואן, ועד לבריכת השילוח בקצה הדרומי של גבעת ירושלים הקדומה ושכונת וואדי חילווה (ראה/י מפה, מספרים 8 ו-11). מי המעיין מתנקזים מהבריכה אל שכונת אל-בוסתן (ראה/י מפה, מספר 14). מערכת נִקבת השילוח מורכבת ממספר נקבות ותעלות חצובות שמקצתן מוליכות מים ומקצתן יבשות. מחקרים שנעשו בנקבה מתארכים את ראשיתן של הנקבות החצובות לתקופה הכנענית (מאה 18 לפני הספירה - תקופה הברונזה התיכונה IIב'), ואת אחריתן לימי ממלכת יהודה (מאה השמינית לפני הספירה - תקופת הברזלII ).

במחצית גובה המדרון שבין ראש הגבעה ומעיין הגיחון, מעל הנקבה החצובה, נחשף במאה ה-19 פיר אנכי, כנראה טבעי במקורו, הקשור במערכת מעברים תת-קרקעיים חצובים. זהו פיר וורן וזמנו, תכליתו ושימושו בעת העתיקה שנויים במחלוקת.

מאז שנת 1995, במשך כעשור ומחצה, נערכות חפירות סביב מעיין הגיחון והמערכות הקדומות הקשורות בו ⁸. חפירות אלה נערכות בחלל תת-קרקעי הנמצא תחת מבנה מגורים ותחת הרחבה הסמוכה למבנה בית ספר. לאחרונה הורחב חלל זה באמצעות כריית מחילה מאזור המעיין לכיוון מערב, מתחת לשביל מדורג בין בתי הכפר. החפירה התת-קרקעית חוברת לחתך מדורג שחפרה הארכיאולוגית קת'לין קניון במדרון האתר הקדום, בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ונחשפו בה שרידים מרשימים של ביצור מתקופת הברונזה התיכונה (ראה/י מפה, מספר 6).

הסולם המחבר בין מפלס תעלתהניקוז לרח' המדורג (ההרודיאני)


תעלת הניקוז שנחשפה בכפר סילוואן


הרחוב המדורג (ההרודיאני) שראשיתו בבריכת השילוח וממשיך צפונה

6. חפירת מנהרות - אמצעי ליצירת נרטיב

רשות העתיקות יוצרת מניפולציה מעניינת בתפיסתה את חפירות באזור האגן ההיסטורי. בתשובה לבג"ץ שהגישו תושבי ואדי חילווה, טוענת הרשות כי ניקוי התעלות הקדומות תחת בתי הכפר הוא המשך חשיפת תעלה ידועה זה מכבר ⁹. טיעון זה מאפשר לרשות העתיקות להדגיש שהמחילות הן בבחינת מצב קיים, ואין בפעולתה משום שינוי וסיכון נוסף של בתי התושבים . בה בעת, מפרסמת הרשות ברבים את ממצאיה בתור תגליות חדשות ומסעירות. היבט נוסף קשור למעמדם של חלוצי המחקר הארכיאולוגי בירושלים: על אף התיישנות חלק ממסקנותיהם, הרי שסיפורם של החופרים, יצר ההרפתקנות שלהם, התעוזה והראשוניות הפכו את מחקריהם ופעולתם למושא להערצה. קל, אפוא, להתחבר שוב אל אותו נרטיב הרואה בפעילות הארכיאולוגית כנכס של המדע המערבי, ואת ההתנגדות לו כסמל הבערות המזרחית. המיתוס הארכיאולוגי מאפשר לרשות העתיקות להתעלם מן המתודיקה שהשתנתה ומן המציאות החברתית והפוליטית שהשתנתה גם היא. כיוון שכך, אין רשות העתיקות רואה כל צורך להתייחס לאוכלוסיה הפלסטינית, ליידע אותה על פעולתה, או להיוועץ בה.

לאחר חשיפתה ופתיחתה של מערכת הניקוז הרומית, אפשר יהיה ללכת במסלול תיירות מעגלי בירושלים התחתית, שראשיתו (או סופו) בקרבת רחבת הכותל. מאזור הכותל, אפשר יהיה להגיע דרך מערכת הניקוז או דרך הרחוב הרומי הקדום אל אזור חניון גבעתי (מספר 6 במפה), ומשם הדרך קצרה למרכז המבקרים של עיר דוד. כאן יתחבר המבקר למערכת המנהרות של נִקבת השילוח ופיר וורן, שבקצה ימצא את עצמו בבריכת השילוח. משם ימשיך במסלול תת-קרקעי לרחוב ההרודיאני ובהמשך חזרה לתעלת הניקוז הקדומה שמסתיימת במרכז דוידסון. ההולך לאורכו של המסלול פטור מלראות את המציאות של ירושלים בעת הנוכחית. המסלול נועד ליצור חוויית ביקור בירושלים אחרת, מדומיינת, שבה שרידים בעיקר משתי תקופות: ממלכת יהודה וימי בית המקדש השני. שתי תקופות אלה מזוהות בנרטיב הישראלי בתור התקופות העיקריות שיש להן משמעות לעיצוב הזהות הישראלית ולעיצוב הקשר בין העם לארץ. הסיום (או ההתחלה) של המסלול בקרבת רחבת הכותל מדגישים את הקשר ההדוק בין ירושלים התחתית לבין הר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים.

לפי הגרסה המשווקת לציבור, החפירות בכפר סילוואן חשפו בריכה, רחוב ומערכת ניקוז וביוב המתוארכים כולם למאה הראשונה לפני הספירה (תקופת הבית השני), ותו לא. מבנים אלה מאפשרים למבקר לחוות את חוויית העלייה לבית המקדש בשיא תפארתו, ואף ממחישים את חורבנו. בסרטון חדש שמפרסמת רשות העתיקות באתר האינטרנט שלה, מוצג החיבור בין הרחוב המכונה הרחוב ההרודיאני ברחבת הכותל, לבין המנהרות ולבין התעלות למרגלות הכפר סילוואן. כך הולך ומתרחב תחום הכותל כדי לכלול בתוכו את כל הגבעה של ירושלים הקדומה ושכונת ואדי חילווה. רשות העתיקות ושולחיה -- מתנחלי אלע"ד, הקרן למורשת הכותל ואחרים -- עושים אפוא יד אחת כדי לרדד הן את ההיסטוריה היהודית והן את תולדות ירושלים. היהדות כולה נדחסת לתקופות הקצרות של ריבונות ישראלית-יהודית בירושלים, תוך התעלמות מכל מה שאינו כרוך בריבונות מדינית ובפולחן של קורבנות. ואילו ההיסטוריה של ירושלים מאבדת את ראשיתה, בתקופה שקדמה לממלכת ישראל, ואת אחריתה, עת הפכה לעיר קודש נוצרית ולאל-קודס המוסלמית.

זאת ועוד, הסיפור המסופר על המנהרות משמש אמצעי הצדקה להתנחלות הישראלית בכפר סילוואן וברובע המוסלמי. המנהרות יוצרות עיר תת-קרקעית יהודית-ישראלית והופכת את השולטים בה, קרי המתנחלים הישראלים, למתיישבים, ואת המנותקים ממנה, קרי התושבים הפלסטינים, לזמניים ולא-שייכים.

מערת צדקיהו

7. סיכום ומסקנות

חפירת מנהרות בעיבורי עיר היא בראש ובראשונה שימוש באמצעי מדעי-ארכיאולוגי לכאורה לצורך חתירה (תרתי משמע) תחת חיי מי שיושבים מעליהן. כיוון שחלק חשוב ממסקנות החפירות הארכיאולוגיות הנערכות בשנים האחרונות מבוסס על חפירות מהמאה ה-19 וה-20, חשיבותן של החפירות למחקר מוגבלת ביותר. הסתרת היקף העבודות האמִתי, העדר צידוק מדעי-ארכיאולוגי להן והדגשת החשיבות הרגשית היהודית של הממצא -- כולם מעידים על היות הארכיאולוגיה כלי שרת למטרות פוליטיות. מערכת המנהרות התת-קרקעיות יוצרות עיר נוספת, קדומה וטהורה, המתיימרת לייצג את ירושלים האמיתית, זו הקודמת לכל סכסוך ומנותקת ממנה. עיר תת-קרקעית זו מייתרת את העיר המעורבת הקיימת והופכת, בעיני הציבור הישראלי, את השליטה באגן ההיסטורי להכרחית, גם במחיר שלילת כל הסכם מדיני.

חפירת מנהרות ארכיאולוגיות, אשר היו מסימני ההיכר של המחקר המערבי במאה ה-19, קמה לתחייה בשנים האחרונות. אלא שהפעם החפירות נעשות לא על מנת להערים על השלטונות, אלא באמצעות השלטונות, על מנת להערים על הציבור. גם עתה המיסטיפיקציה, ההרפתקה והמדע משמשים בערבוביה, כדי להעצים את הדרמה שבתגלית ולשפר את ערכה השיווקי והתעמולתי.

ההתנהלות של הרשויות הישראליות בתפיסתן את השרידים הארכיאולוגים בתור נכס לאומי, צריכה להדאיג את כל מי שרואה לנגד עיניו את העיר ירושלים, עברה ועתיקותיה בתור אתר החייב לשקף ולשמר את מרקם החיים העדין והמורכב של העיר ואת מרקם החיים הרחב של התרבויות והעדות בה – בעבר, בהווה ובעתיד.