הקדמה

העיר העתיקה – מבט לצפון-מזרח

בסרטון תדמית של רשות העתיקות משנת 2010, מציין המנכ"ל שוקה דורפמן שהיקף החפירות בעיר העתיקה בחמש-שש השנים האחרונות הוא חסר תקדים: 'אנחנו חופרים (בעיר העתיקה) כמו שלא חפרו 150 שנה'^[1]. הפעילות כוללת חפירות ארכיאולוגיות בשטחים פתוחים, חפירת מנהרות ועבודות שימור ושחזור.

אף שהחפירות הארכיאולוגיות בשנות הששים והשבעים של המאה ה-20 היו הממושכות והרחבות ביותר בעיר העתיקה עד לימינו, הצהרתו של מנכ"ל רשות העתיקות, גם אם היא מוגזמת, תואמת את תכנית הממשלה, משנת 2005 ,לפיתוח התיירות באגן ההיסטורי. ממשלת ישראל ועיריית ירושלים הקצו עבור השנים 2013-2005 יותר מ-620 מליון ₪ (480 מיליון ₪ מהממשלה ו 144 מיליון ₪ מהעירייה) לפיתוח תיירות וארכיאולוגיה באזור האגן ההיסטורי. בשנת 2008 הושקעו 50 מיליון ש"ח, ונראה שסכומים דומים הושקעו גם בשנים שלאחר מכן. ^[2]

בפרק זה אנו מתארים את אתרי הארכיאולוגיה המרכזיים שנערכו בהם עבודות שימור או עבודות פיתוח בשנה האחרונה, וכן אתרים מרכזיים בעלי משמעות פוליטית-חברתית בולטת. לאחר תיאור האתרים, אנו מציגים ניתוח העוסק בהשפעה החברתית-פוליטית של החפירות הארכיאולוגיות בעיר העתיקה. , משנת 1967 ועד היום, מתקיימת במקביל לחפירות הארכיאולוגיות המדעיות, פעילות רחבת היקף של חפירת מנהרות וחללים תת קרקעיים. מידע על החפירות התת קרקעיות אפשר למצוא בפרק ירושלים תחתית.

ציור קיר בקארדו – בין דמיון למציאות

פרק א': תולדות החפירות

החפירות הארכיאולוגיות באגן ההיסטורי החלו כבר לפני כ-150 שנה, על ידי חוקרים אירופאים, לדוגמה קונרד שיק, ש' קלרמון-גנו ואחרים. חפירות אלו נערכו בשטחים קטנים בעיר העתיקה, לרוב באדמות כנסייה, בצמוד לחומות ולשערים של העיר העתיקה, או בשטחים פתוחים כגון העופל, מצודת דוד ועוד.^[3] החפירות רחבות ההיקף בעיר העתיקה נערכו מסוף שנות השישים (לאחר מלחמת ששת הימים – 1967) וממשיכות, במובן מסוים, עד לימינו. מבחינת מדינת ישראל, הארכיאולוגיה בעיר העתיקה נתפסה בתור חלק מחקר הזהות של עם ישראל והקשר שלו לארצו. אף שהמחקר הארכיאולוגי נערך באמות מידה מדעיות ונחפרו שכבות העיר מתקופות שונות, זיהו חוקרים רבים את עבודתם עם הצורך ללמוד, להכיר ואף לאשש את עברו של עם ישראל בירושלים.^[4] רבים מן השטחים שנחפרו ונחשפו לציבור נמצאים באחריות כמה גופים; רובם גופים דתיים או ממשלתיים-עירוניים ומקצתם פרטיים. האחריות מתחלקת בין כנסיות לבין הווקף המוסלמי ובין רשויות או חברות ממשלתיות ישראליות.

שני אתרי החפירות הגדולים ביותר בעיר העתיקה הם 'חפירות העופל' בשטח מדרום להר הבית-חארם אל שריף וממערב לו והחפירות ברובע היהודי. מיזם (פרויקט) 'חפירות העופל' בניהולו של בנימין מזר החל בשנת 1968 והסתיים בשנת 1978. השטח צמוד לדופן הדרומית ולחלק מהדופן המערבית של הר הבית - חארם אל שריף. חפירות הרובע היהודי נערכו בניהולו של נחמן אביגד בשנים 1969-1982. שתי החפירות היו בחסותה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בעוד שהחפירות בעופל נערכו בשטח מרוכז, החפירות ברובע היהודי נערכו במספר גדול של מוקדים בכל רחבי הרובע.^[5] שטח החפירות השלישי בגודלו הוא מתחם 'מצודת דוד' צמוד לשער יפו. שטח זה נחפר מספר פעמים במשך המאה העשרים.^[6]

רוב המבנים בעיר העתיקה נבנו במאות השנים האחרונות על גבי שכבות קדומות יותר. מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הוכרזה העיר העתיקה כאתר עתיקות, וכל בנייה או אפילו הרחבת פתח מצריכים אישור של רשות העתיקות.^[7] לכן יש צורך במעורבות רשות העתיקות בכל עבודת פיתוח ובנייה במקום. רשות העתיקות מנהלת עשרות חפירות באגן ההיסטורי, החל מחפירות הצלה קצרות-מועד בנות מספר ימים וכלה בחפירות הנמשכות שנים ארוכות בשטחים נרחבים.

במשך השנים, ערכה רשות העתיקות (ולפני כן אגף העתיקות) חפירות רבות לצורכי פיתוח ובנייה, אם בחנויות או בבתים פרטיים ואם במבנים ציבוריים. לדוגמה: חפירות בארמון האבירים ברובע הנוצרי או בשטח הפטריארכיה הלטינית. חפירות רבות נחפרו לאחר פגיעה של התושבים בעתיקות.^[8] לרוב, אין שטחים אלה פתוחים לציבור, ולעיתים רוב השרידים הוצאו ממקומם לצורכי פיתוח. חפירות אלו המכונות 'חפירות הצלה', חיוניות כדי לאפשר את המשך חיי היומיום בעיר העתיקה, וכדי להתאים את העיר לצרכיה המשתנים, כמו בנייה בשל גידול האוכלוסין, פיתוח התיירות וכדומה. מכוח חוק רשות העתיקות, חפירות ההצלה נערכות בכל הארץ ולא רק באגן ההיסטורי.

חפירות רחבת הכותל – 2009-2005

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

1. חומת העיר העתיקה

בשנת 2004 נשרו כמה אבנים מחומת העיר העתיקה לחצר בית הספר 'קולג' דה פרייר' שברובע הנוצרי. נשירת האבנים הובילה את הגורמים האחראים על העיר העתיקה ועתיקותיה להתחיל בשימור חומות העיר. בשנת 2007, לאחר מספר שנים של סקר ותכנון, החלה רשות העתיקות בעבודות שימור של קטעים מהחומות.^[9] עבודות השימור המשיכו עד לשנת 2011 והן כעת לקראת סיום. השימור נעשה באחריותו ובמימונו של משרד ראש הממשלה ומנהלת אותו החברה לפיתוח ירושלים (הרל"י). עלות המיזם כ20 מיליון ש"ח.^[10]

חומת העיר העתיקה הנוכחית נבנתה במאה השש עשרה, בראשית השלטון העות'מאני בארץ. חלקים מסוימים מן החומה נבנו על תוואי של חומות קדומות מן התקופה הצלבנית, מן התקופה הערבית ומן התקופה הביזנטית-רומית.^[11]

עבודות שימור שער שכם – 2011

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

2. כנסיית הניאה

במהלך חפירות הרובע היהודי, בשנות השבעים, נחשפו שרידי כנסיית הניאה המתוארכת למאה השישית לספירה. הכנסייה מוכרת מהספרות בתור אחת הכנסיות המרשימות והגדולות בירושלים, ובפארה קראה תיגר אף על כנסיית הקבר. השרידים שנחשפו כללו חלק מהאפסיס (גומחה חצי מעגלית) המזרחי, מערכת קמרונות תת קרקעיים והפינה הדרומית-מזרחית של הכנסייה.^[12] מעל השרידים המתוארכים לתקופה הביזנטית נחשפו שרידי כנסייה המתוארכת לתקופה הצלבנית. כנסייה זאת קטנה מכנסיית הניאה, אולם היא אחת הגדולות שנחשפו מתקופה זו בירושלים.^[13]

היום הכנסיות נמצאות בשטח הגן הציבורי המרכזי של הרובע היהודי הנקרא 'גן התקומה', אולם הן מגודרות וסגורות לציבור. הכנסיות הן באחריותה של החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. על פניו אפשר לבקר בכנסיית הניאה בתיאום מראש עם משרד החברה, אולם לרוב נדרשות סבלנות רבה ועקשנות רבה כדי לקבל את המפתחות לשטח החפירות. האתר מוזנח ומלא בפסולת, ובין החללים מפוזרים שרידי אבנים ופריטים אדריכליים הנראים חלק מהפסולת במקום. על פי תכניות החברה לפיתוח ושיקום הרובע היהודי, שהיא בעלת מרבית השטח ברובע היהודי, שטח הצמוד לכנסיית הניאה מיועד לחניון תת קרקעי לתושבי הרובע הישראלים-יהודים.^[14]

שרידי כנסיית הניאה הביזנטית

שרידי כנסיית הניאה מהתקופה הצלבנית

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

3. חפירות העופל - מרכז דוידסון

האתר נמצא מדרום להר הבית-חארם אל שריף, ולחומת העיר העתיקה או לכפר סילוואן. זהו שטח החפירות הרצוף, הגדול ביותר בעיר העתיקה. בשטח נחשפו קברים מהתקופה העבאסית (מאה 9-8 לספירה), שרידי מבנים גדולים המזוהים כארמונות או מבני ממשל מהתקופה האומאית (מאה 8-7 לספירה). מתחתיהם ולצדם נחשפה שכבה ביזנטית (מאה 7-4 לספירה) ובה מבני מגורים ומבנה שזוהה כמנזר. מהתקופה הרומית המאוחרת (מאות 4-1 לספירה) נמצאו בעיקר שרידים המזוהים כמבני צבא, כגון מאפיה ששימשה את הצבא הרומי (הלגיון העשירי) שישב בירושלים. שכבה נוספת מתוארכת לתקופה הרומית הקדומה – ימי בית שני (מאה 2 לפנה"ס- מאה 1 לספירה). כמו כן, נמצאו ממצאים, בהיקף קטן יחסית, מתקופות קדומות יותר.^[15]

המקום הוכרז גן לאומי בסוף שנות ה-90, וכמה שנים לאחר מכן, בראשית שנות ה 2000, נבנה מרכז דוידסון והמקום הפך למוזיאון פעיל. את המרכז מנהלת החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) – חברה ממשלתית-עירונית. כדי להכשיר את האתר למבקרים נעשו עבודות לשימור ולשחזור הארמונות האומאיים, הרחוב ההרודיאני, מבנים מהתקופה הביזנטית ועוד.

מרכז דוידסון – קשת 'רובינסון' ושרידי הרחוב הרומי

בשנת 2011 נעשו שלושה מיזמים (פרויקטים) חשובים באתר:

1. שימור המכונה 'שביל המקוואות' – עבודות שימור של מקוואות טהרה המתוארכים למאה ראשונה לספירה ומזוהים עם המסורת היהודית בימי בית המקדש השני. המקוואות נמצאים בחלק המזרחי של חפירות העופל, מחוץ לחומת העיר העתיקה. המקוואות מזוהים בתור סימן לנוכחות יהודית ולפולחן יהודי בימי בית המקדש (מאות השניה לפנה"ס – ראשונה לספירה).^[16] הבחירה לשמר את המקוואות מדגישה את הזהות היהודית של האתר על פני השכבות הרבות שנחשפו בחפירות הארכיאולוגיות.
   
   
   עבודות שימור 'שביל המקוואות'


2. בחודש יוני 2011, נפתח אתר 'חומות העופל' לציבור. זהו קטע קטן משטח חפירות העופל, והוא נמצא בקרבת שביל המקוואות. במקום נחשפו מספר קירות המתוארכים למאות 8-7 לפנה"ס – תקופת ממלכת יהודה. השימור של המתחם כלל את חלקי המבנים הקדומים ומבנה ביזנטי.^[17] קטע זה, שהוא דל בממצאים בכלל וביחס לשכבות העופל בפרט, הפך למרכזי במסלול התיירות. השרידים המזוהים עם ירושלים של ימי ממלכת יהודה נתפסים כחשובים בתרבות הישראלית, הרבה יותר מאיכותם הממשית.
   
   
   'חומות העופל' במרכז דוידסון לאחר השימור


3. מיזם חפירת מנהרה המחברת בין הכפר סילוואן לרחבת הכותל (ראה פרק 'ירושלים תחתית').

פעולות שימור חומות העופל וחפירת המנהרות יוצרות מסלול תיירות רציף עם האתר 'עיר דוד' בכפר סילוואן. חפירה של מנהרה מקשרת בין העיר העתיקה לבין שטחי האתר, וזיהויה של חומת העופל עם שלמה המלך, כמוה כהצגת שרידים ארכיאולוגים ב'עיר דוד' כחלק מארמון דוד.

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

4. רח' הגיא-אל ווואד

לקראת סוף שנת 2011, אמורה הרל"י לפרסם מכרז לעבודות התשתית ברחוב הגיא-אל ווואד, אך התכניות לעבודות אלה היו ידועות כבר זמן רב קודם לכן. עבודות התשתית כוללות החלפת קו ביוב העובר מתחת לרחוב, משער שכם ועד לרחבת הכותל. בשנות השבעים והשמונים חפרו ברחוב הגיא-אל וואד מספר ארכיאולוגים , לכן אפשר להעריך שרוב השטח שיבוצעו בו עבודות התשתית, נחפר בעבר. אי אפשר להעריך אם החפירות ישמשו אמצעי לחבר במנהרה את חפירות מנהרות הכותל, המסתיימות בויה דולורוזה, עם שער שכם או עם מערת צדקיהו.

רח' אל וואד/הגיא

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

5. מערת צדקיהו

המערה נמצאת מתחת לרבע משטח הרובע המוסלמי, והכניסה אליה היא מחוץ לחומות העיר העתיקה, בין שער שכם לבין שער הפרחים. האתר הוכשר לתיירות לפני עשרות שנים והוא באחריות החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י). בימים אלה נערכות באתר עבודות פיתוח ובהן העברת קו ביוב לתוך המערה ובניית שירותים. כמו כן, החלה חציבת פתח חירום המוביל אל מחוץ לחומה, מול רח' צאלח א-דין. פיתוח האתר נועד להכשירו לאירועים לקבוצות.

מערת צדקיהו שימשה מחצבת אבנים במשך אלפי שנים. עדויות לשימוש במחצבה נמצאו החל מהמאה השניה לפנה"ס ועד למאה ה-15 לספירה. זוהי אחת המערות המלאכותיות הגדולות והמסועפות בירושלים. המערה הייתה בשימוש במשך תקופות רבות, בשירות שליטים רבים ולמגוון מטרות בנייה. באתר אין הדרכות סדירות, אולם ההדרכות שנערכות במקום בחופשות ובחול המועד מדגישות שהמערה שימשה מקור לאבני בית המקדש (תיאוריה שאי-אפשר להוכיחה).

מערת צדקיהו – חלק צפוני

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

6. שער הפרחים-בורג' אל-לקלק

אחד השטחים המעטים שאינו בנוי ברובע המוסלמי נקרא בורג' אל-לקלק. השטח נמצא מזרחית לשער שכם וחוצץ בין החומה לבין בתי שכונת סעדיה. בשנת 1998 החלה רשות העתיקות לחפור במקום כדי להכשיר את השטח לבתי מגורים שעתידים לשמש מתנחלים יהודים. היזם והמממן של החפירות היה משרד התיירות אף שהשטח יועד לבתי מגורים ולא לפיתוח תיירות. בחפירות נמצאו שרידי מבנים החל מןהמאה הראשונה לספירה ועד לתקופה העות'מאנית.^[18] החפירות במקום הופסקו בשנת 2008 לאחר חשיפה חלקית של השרידים העתיקים, ולא נעשו פעולות לשימור ולהגנה על העתיקות. בשל כך, השטח מוזנח והשרידים שנחשפו נפגעים, והגישה לשטח מגודרת ונעולה. אף שבשנים האחרונות לא חפרו באתר, לדעתנו ימשיכו לחפור במקום כאשר יוחלט פוליטית לקדם את הבנייה של ההתנחלות הישראלית בשטח.

חפירות בורג' אל-לקלק בקרבת שער הפרחים

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

7. הכותל הקטן

'הכותל הקטן' הוא חלק מקיר הנמצא ברובע המוסלמי, בסמטה צרה בקצה רח' באב-אל חדיד (רח' המוליך אל מתחם חראם אל שריף-הר הבית). מדובר בקטע קטן מקיר התמך המערבי של הר הבית, וחלקו מתוארך לתקופה בית שני. הכותל הקטן מזוהה בתור המקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים של בית המקדש שרשאים להתפלל בו יהודים. אורכו של קטע הקיר הוא כ-10 מטרים, ובשנים האחרונות המקום משמש לתפילה של יהודים, בעיקר בימי שישי. פתיחת המקום לתפילה יהודית יוצרת חיכוך בין האוכלוסייה הפלסטינית שגרה בסמיכות לכותל הקטן לבין היהודים שבאים להתפלל. התושבים נאלצים להתאים את אורח חייהם לתפילות ולאירועים יהודים שנערכים בכותל הקטן. ^[19]

הכותל הקטן

פרק ב': פעילויות ארכיאולוגיות בולטות בעיר העתיקה בשנת 2011

8. בריכת חזקיהו

ברובע הנוצרי יש מאגר מים המכונה 'בריכת חזקיהו' המאגר מוקף בתים מכל צדדיו ובנוי מלבנית, אם כי לא סימטרית. המאגר תחום מצפון בח'אן הקופטים ומשאר צדדיו בבתים ובחנויות. הבריכה לא נחקרה או נחפרה כדי לתארך את מועד בנייתה, אולם תעלת ניקוז המתחברת לבריכה נחפרה ותוארכה לתקופה הרומית המאוחרת (מאה שנייה לספירה). לכן סביר להניח שהבריכה מאותה תקופה.^[20] תצלומים מראשית המאה ה-20 מעידים על בריכה מלאה במים. היום אין גישה מסודרת לבריכה. בשנים האחרונות היו כמה יוזמות לנקות את הפסולת מהבריכה בשל מצב התברואה הירוד והסכנה למחלות ולזיהומים. לאחרונה קמה קבוצה באינטרנט הקוראת לניקוי הבריכה ולחפירתה כיוון שהאתר חשוב לעם היהודי.^[21] הקבוצה מזהה את האתר עם חזקיהו המלך מהמאה השמינית לפנה"ס, אף שברור שאין קשר בין הבריכה לבין תקופת חזקיהו ונראה שהיא נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת-הביזנטית.

במקביל לפעילות הקבוצה באינטרנט החלה עיריית ירושלים לנקות את הבריכה למורת רוחם של הקופטים, היוונים-אורתודוקסים והווקף המוסלמי אשר הבריכה שייכת להם. עבודות הניקיון התחילו ביוני 2011 ונמשכו כמה חודשים של עבודה אינטנסיבית ורצופה. עבודות הניקוי נעשו חד צדדית, והצדדים המעורבים לא הצליחו ליצור תיאום ביניהם, למרות האינטרס המשותף.

בריכת 'חזקיהו' לאחר הניקוי

פרק ג': פעילות ארכיאולוגית והשפעה פוליטית-חברתית

לעבודות שימור של חומות העיר העתיקה, או לשיפוץ מערכת הביוב מתחת לרחוב אל-וואד-הגיא יש חשיבות רבה כדי לשמור על עתיקות העיר העתיקה. ברור שלא כל פעילות ארכיאולוגית וכל עבודת שימור פוגעת באוכלוסייה המקומית. פעמים רבות חפירות ההצלה נערכות דוקא כדי לאפשר את חיי היומיום בעיר.יחד עם זאת, להבנתנו, יש לבחון את משמעותם של האתרים הארכיאולוגים בעיר העתיקה מתוך הקשרם לפעילות פוליטית רחבה.

עבודות השימור והחפירה במרכז דוידסון-חפירות העופל נעשות בשרידים שאינם מהבולטים או מהמרשימים ביותר בשטח – והכוונה היא הן למקוואות הטהרה המתוארכים לימי בית המקדש השני, ובהם מתקנים שנבנו במרתפים או מתקנים חצובים בסלע , והן לשרידים המתוארכים לימי ממלכת יהודה שהם דלים וקשים מאוד להבנה כיוון שנהרסו, הוזנחו והם בנויים מתחת לשכבות ומבנים מתקופות מאוחרות יותר. עבודות השימור לא נעשות בשרידים הבולטים והחשובים בשטח כגון שרידי המבנה האומיי ואחרים, מתקופות מאוחרות יותר, אלא במתקנים שלמרות השתמרותם הדלה נושאים משמעות לאומית לעם ישראל.

לעומת ההשקעה בשרידים במרכז דוידסון, בולטת ההזנחה בכנסיית הניאה הנמצאת ברובע היהודי. הכנסייה כמעט ואינה נגישה לציבור, מוזנחת ומלאת פסולת. כך נוצר מצב שאחד האתרים המרשימים ביותר שנחשפו בחפירות הרובע היהודי אינו מוכר ואינו זוכה לשימור ולטיפוח הראויים לו. השימור ברובע היהודי מצד אחד, ולעומתו הזנחת אתרים אחרים, מעידים על הרצון להדגיש את העבר היהודי של האזור, ולקשר שרידים בני אלפיים שנה ויותר עם תושבי הרובע היהודי היום. אלפי שנים של שכבות מתקופות אחרות אינן זוכות למחקר ולהצגה הראויים להם.

לכאורה שימור חומת העיר העתיקה שנבנתה במאה ה-16 הוא יוצא דופן ואינו משמש למטרות פוליטיות, אולם לצד חשיבות שימור החומות, ישראל מחזקת כך את אחיזתה בגבולות העיר העתיקה. עבודת השימור מציגה ומבטאת את תחימת התושבים הפלסטינים מכל עבר, ומפגינה את השליטה הישראלית על חומות העיר. ייתכן וזאת אחת הסיבות להחלטת משרד ראש הממשלה לממן את העבודות.^[22]

עוד דוגמה להתערבות הרשויות בשימור אתרים אפשר לראות בניקוי בריכת חזקיהו הנמצאת ברובע הנוצרי. בעלי האדמה (הווקף המוסלמי, הקופטים והיוונים-אורתודוקסים) העלו את הצורך לנקות את שטח הבריכה כבר בראשית שנות האלפיים, אך זכו להתנגדות של רשות העתיקות. החלטת העירייה לנקות את הבריכה ללא תיאום עם בעלי השטח, מחזקת את ההשערה שהמקום מיועד לשמש מתנחלים או קבוצות ישראליות אחרות.^[23] הדופן המערבית-דרומית של הבריכה גובלת במלון פטרה. המלון נמצא במחלוקת משפטית באשר לבעלות עליו, עמותת המתנחלים 'עטרת כוהנים' או הכנסייה היוונית אורתודוקסית.^[24] עד כה לא ברור אם יש קשר בין המאבק המשפטי באשר לבעלות על המלון לבין ניקוי הבריכה.

ניקוי הבריכה מתווסף לפעילות ארכיאולוגית בשטחים המאוכלסים בתושבים פלסטינים. לדוגמה, בורג' אל לקלק-שער הפרחים, חפירה שבימים אלה מוקפאת, אבל נועדה בסופו של דבר לאפשר בניית מתחם למתנחלים בשטח הפתוח, האחרון כמעט, ברובע המוסלמי. הכשרת מערת צדקיהו למבקרים, בשטח שבין שער שכם לבין שער הפרחים אינה חלק מאכלוס העיר העתיקה במתנחלים, אולם הכשרת האתר לאירועים, והבאת אלפי תיירים ישראלים למרכז העסקים הפלסטיני של מזרח ירושלים יחזק את האחיזה הישראלית במקום. בד בבד, השרידים העתיקים מוצגים באופן שמדגיש את העבר הישראלי-יהודי במקום אף שהמערה שימשה את העיר במשך אלפי שנים והיא דוגמה דווקא לרצף ההתיישבות.

האתרים והפעולות המוצגים בחלק זה, לא מהווים את כלל פעולות הארכיאולוגיה שנעשות בעיר העתיקה. מיזמים (פרויקטים) מתוכננים מתחת לשער שכם – במתחם מוזיאון הרחבה הרומית, במתחם שער יפו ועוד. המיזמים ממשיכים מגמה של חיזוק הקשר הישראלי לעיר העתיקה בה בעת עם התעלמות מן הקשר של התושבים הפלסטינים לעבר, ומכאן העמקת האחיזה הישראלית במקום. האחיזה הישראלית לא נעשית באמצעות חיזוק הקשר עם האוכלוסייה הפלסטינית המקומית, אלא באמצעות פעילות ארכיאולוגית שפעמים רבות פוגעת בתושבים או נעשית בניגוד לצרכיהם.